Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 83a
בְּהֶדְיָא כְּתִיב
Traduction
this halakha is explicitly written of them. With regard to the sin offering, it is stated: ''Every male among the priests may eat it'' (Leviticus 6:22), and with regard to the guilt offering, it is stated: ''Every male among the priests may eat of it'' (Leviticus 7:6).
Rachi non traduit
בהדיא כתיב בהו. וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל אשמם וסמיך ליה בקדש הקדשים וגו' (במדבר י''ח:ט'):
אִי זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר מֵרִבּוּיָא דִּקְרָאֵי אָתֵי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר (בַּכֹּהֲנִים) יֹאכַל אֹתוֹ לִימֵּד עַל זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר שֶׁאֵין נֶאֱכָלִים אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה
Traduction
If one suggests that the halakha must be derived with regard to communal peace offerings, i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on Shavuot together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this halakha is derived from the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: ''In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it'' (Numbers 18:10), and it is taught in a baraita: The verse teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly families.
Rachi non traduit
מריבויא דקראי אתי. דיאכל אותו:
Tossefoth non traduit
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו קודש יהיה לימד על זבחי שלמי צבור כו'. האי קרא בפרשת קרח כתיב ואע''ג דזבחי שלמי צבור לא כתיבי התם כיון דכתיב בהאי קרא קדש יהיה לך וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור אל הכהנים קדש יהיו לה' לכהן מסתברא דבדידה מיירי ועוד יש לפרש משום דאיקרו קדש קדשים כדילפינן בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) ובפ''ב דערכין (דף יא:) מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים:
תַּנָּאֵי הִיא אִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא וְאִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא
Traduction
The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im. There is one tanna who cites it, the halakha that only males of priestly families may eat of the communal peace offering, from here, i.e., the precedent mentioned explicitly with regard to the meal offering; and there is one tanna who cites it from there, i.e., the amplification of the verse stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings.
Rachi non traduit
איכא דמייתי. זבחי שלמי ציבור ממנחה ואיכא דמייתי מרבויא דקרא:
Tossefoth non traduit
איכא דנפקא ליה מהכא כו'. עוד יש תנא שלישי בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) [דאמר] אלא היקשא למאי אתא מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי צבור לזכרי כהונה והא דלא מייתי ליה הכא משום דסוגיא דשמעתא היא ולא משכחת ליה ברייתא בהדיא:
חַטָּאת מָה חַטָּאת מְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מְקַדֵּשׁ בְּבִלּוּעַ
Traduction
The Gemara continues expounding the verse: ''This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings.'' ''Sin offering'' teaches: Just as with regard to a sin offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
Rachi non traduit
חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע. דכתיב כל אשר יגע בבשרה (ויקרא ו':כ') ואמרי' (זבחים דף צז:) עד שיבלע בבשרה כגון שהיו שתי חתיכות אחת שלמים ואחת של בשר חטאת ונפל מן החטאת על השלמים ונבלע בה יאכל כחומר שבה ליום ולילה כחטאת:
Tossefoth non traduit
מה חטאת מקדשה בבלוע. הא דאמרי' בפרק גיד הנשה (חולין צח:) לא נצרכה [אלא] לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי [ופריך] וליגמר מיניה גלי רחמנא גבי חטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש כו' ומשמע דשאר קדשים פשיטא ליה דילפינן מחטאת היינו מהיקשא דהכא:
אָשָׁם מָה אָשָׁם אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ אַף כֹּל אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ קָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים וְדָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר
Traduction
''Guilt offering'' teaches: Just as with regard to a guilt offering, a fetal sac and a placenta are not sacred within it, because a guilt offering is always male and as such never holds a fetal sac or a placenta, so too for any of the offerings mentioned in the verse, a fetal sac and a placenta are not sacred if found within it. The Gemara notes: Evidently, this tanna holds that with regard to offspring of sacrificial animals, they are sanctified only as they are from the moment of their births, but not in utero. And he also holds that one derives the possible from the impossible, so that the halakha of a fetal sac and a placenta in the case of female animals may be derived from the halakha of a male animal.
Rachi non traduit
מה אשם אין שפיר ושליא הולד קדוש בהן. כשהן במעיהן:
דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים. כשיולדו ולא במעי אמן:
ודנין אפשר. נקבה דיש בה שליא מאשם זכר דאין לו שליא:
Tossefoth non traduit
אף כל שאין שפיר ושליא קדוש כו'. פירש בקונט' בזבחים ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין ומעולה לא הוה ליה למילף דכליל הוא אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו לא מצי למימר דלא לעולות מדמית להו שהרי אף שאר הבשר אינו קרב. וולדות בהמות קדשים בהוייתן הם קדושים כשנולדו הם קדושים ולא במעי אמן דגמרי מאשם וכן משמע בפרק כיצד מערימין (תמורה כה:) דלמאן דאית ליה בהוייתן הן קדושים הן עצמן חולין במעי אמן והא דתניא בריש בהמה המקשה (חולין עה.) מה חלב ושתי כליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל דמשמע דקדוש כשאר בשר בר מהקרבה ההוא תנא סבר במעי אמן הן קדושים ולכך איצטריך קרא למעט חלב ושתי כליות:
מִלּוּאִים מָה מִלּוּאִים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה אַף כָּל מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה
Traduction
''Inauguration offering'' teaches: Just as with regard to the inauguration offering, the rams and the bread of which were brought during the seven days of inauguration of the Tabernacle and which the priests ate, their leftovers were disposed of by incineration, as is stated: ''And if any of the flesh of the inauguration offering, or of the bread, remain until the morning, then you shall burn the remainder with fire'' (Exodus 29:34), and there were no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration, so too for all offerings mentioned, their leftovers are disposed of by incineration, and there are no living animals counted among their leftovers disposed of by incineration. Accordingly, if one sanctifies two animals so that either one may be brought if the other is lost, when one animal is sacrificed, the surviving animal is not killed and incinerated.
Rachi non traduit
מה מילואים מותריהם בשריפה. דכתיב ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש וגו' (שמות כ''ט:ל''ד):
ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה. דבמילואים לא הפרישו שום בהמה לאחריות ולא היה שם בעלי חיים מותר:
אף כל [מותריהן בשריפה] ואין מותריהן בבעלי חיים בשריפה. שאם הפריש ב' חטאות לאחריות ונתכפר באחד מהן אין השני לאיבוד אלא ירעה עד שיסתאב וכו':
שְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין אַף כֹּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין
Traduction
''Peace offering'' teaches: Just as with regard to the peace offering, its components may render components of the offering piggul and are rendered piggul, so too with regard to all offerings mentioned in this verse, their components render components of the offering piggul and are rendered piggul.
Rachi non traduit
מה שלמים מפגלים. שהתודה מפגלת את הלחם ומתפגלין עצמן אם חישב בהן דעיקר פיגול בשלמים כתיב אף כל מפגלין כגון זבחי שלמי ציבור מפגלין את שתי הלחם:
Tossefoth non traduit
מה שלמים מפגלין כו'. בסוף פרק שני דזבחים (דף כח:) איכא תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו' וכן בפרק ב''ש (זבחים דף מד.) דריש לה נמי מהאי קרא מה שלמים מיוחדין שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח מפגלין ומתפגלין כו' פירש בקונטרס מפגלין את הנסכים אם חישב בזבח ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את הבשר ובשר עצמו מתפגל:
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא זֹאת הַתּוֹרָה כּוּ' מִנְחָה מָה מִנְחָה מְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ
Traduction
§ It was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva that the verse states: ''This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings'' (Leviticus 7:37). From the term ''meal offering'' it is derived: Just as with regard to a meal offering, whatever it touches is sanctified through the substance that becomes absorbed, as it is stated: ''Whatever shall touch them shall be sacred'' (Leviticus 6:11), so too for all offerings mentioned in this verse, whatever they touch is sanctified through the absorbed portions.
Rachi non traduit
ור''ע. מפרש לקרא בענינא אחרינא מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע דכתיב במנחה כל הנוגע בה יקדש:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בְּחַטָּאת וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בְּמִנְחָה דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּמִנְחָה מִשּׁוּם דְּרַכִּיכָא בָּלְעָה אֲבָל חַטָּאת אֵימָא לָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת מִשּׁוּם דְּבָשָׂר אַגַּב דְּשַׁמִּין (קָדִיר) [קָרִיר] אֲבָל מִנְחָה אֵימָא לָא צְרִיכָא
Traduction
The Gemara notes: And it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a sin offering, and it was necessary to write the halakha of absorption with regard to a meal offering. As, had the Merciful One written this halakha only with regard to a meal offering, I would say that since it is soft, it is absorbed and therefore sanctifies what it touches; but with regard to the meat of a sin offering, I would say that it does not sanctify what it touches. And had the Merciful One written this halakha only with regard to a sin offering, I would say that it is because, on account of its fattiness, the meat penetrates [kadeir] into whatever it touches and sanctifies it; but with regard to a meal offering, I would say that it does not sanctify what it touches. Therefore, it is necessary for the Torah to write both.
Rachi non traduit
אי כתב רחמנא במנחה. דמקדשת בבלוע:
הוה אמינא משום דרכיכא. שהיא סולת בלעה:
אבל חטאת. דלא רכיך אימא לא:
קדיר. כורשת''טרייט בלע''ז שנבלע ביותר:
חַטָּאת מָה חַטָּאת אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וּבַיּוֹם וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית אַף כֹּל אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וּבַיּוֹם וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית
Traduction
The cited baraita continues: ''Sin offering'' teaches: Just as a sin offering is brought only from non-sacred animals, and it is sacrificed specifically in the daytime, and its service must be performed with the priest’s right hand, so too all offerings mentioned are brought only from non-sacred animals, and are sacrificed specifically in the daytime, and each one’s service must be performed with the priest’s right hand.
Rachi non traduit
אף כל. בין פסח בין תודה אין בא אלא מן החולין ומהכא נפקא ליה לרבי עקיבא:
ובידו הימנית. דכתיב בה אצבע וכהונה:
Tossefoth non traduit
מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו'. תרתי דריש מחטאת דכבר דריש נמי מה חטאת בבלוע מקדשת:
וְחַטָּאת גּוּפַהּ מְנָלַן אָמַר רַב חִסְדָּא דְּאָמַר קְרָא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר
Traduction
And with regard to a sin offering itself, from where do we derive that it is brought only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said: It is derived from a verse, as the verse states: ''And Aaron shall present the bull of the sin offering, which is his'' (Leviticus 16:11). This teaches that the animal must come from his cattle, and not from money with which the second tithe has been redeemed.
בַּיּוֹם מִבְּיוֹם צַוֹּתוֹ נָפְקָא כְּדִי נַסְבַהּ
Traduction
The Gemara asks: Why is it necessary to derive from the halakha of a sin offering that an offering is sacrificed in the daytime? Isn’t this principle derived from the expression: ''On the day of His commanding'' (Leviticus 7:38), which is understood to be referring to all offerings? The Gemara answers: Indeed, the baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason [kedi], and it was mentioned here on account of the other principles.
Rachi non traduit
מביום צוותו נפקא. חטאת ושאר זבחים:
Tossefoth non traduit
כדי נסבה. בסוף דם חטאת (זבחים דף צה. ושם) מסיק ואיבעית אימא סבר לה כר''ש דאמר אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא אצבע אבל בפ''ק דחולין (דף כב. ושם) לא מסיק אלא ההוא שינויא לחודיה ונראה דלמ''ד (זבחים דף נ.) דבר הלמד בג''ש אינו חוזר ומלמד בהיקשא צריך לומר כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה יליף בגזירה שוה ממצורע דהיינו ימין לעיל בפ''ק (דף י.) ובפרק שני דזבחים (מנחות דף כד:) ואם כן לא מצי למילף מהיקש שאר קרבנות מחטאת:
בְּיָדוֹ הַיְמָנִית מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה נָפְקָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע וּכְהֻנָּה אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין כְּדִי נַסְבַהּ
Traduction
The Gemara asks: Why must the baraita teach that the halakha of the sin offering teaches that the rites of offerings must be performed with the priest’s right hand? Isn’t this derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana? As Rabba bar bar Ḥana says that Reish Lakish says: In any place in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger, or that it is performed by priesthood, the halakha is that the rite is performed only with the right hand. This is derived from the Torah’s statement with regard to the leper: ''And the priest shall dip his right finger'' (Leviticus 14:16). The Gemara answers: The baraita cited the principle from the model of a sin offering for no reason, since it is actually derived from Rabba bar bar Ḥana’s statement.
אָשָׁם מָה אָשָׁם עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין אַף כֹּל עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין
Traduction
The cited baraita continues: ''Guilt offering'' teaches: Just as with regard to a guilt offering, its bones have no sanctity and are permitted for any use, so too with regard to any mentioned offering, its bones are permitted.
Rachi non traduit
מה אשם עצמותיו מותרין. שהרי בשרו מותר ולא כתיב אשם אלא משום דבעי לפרושי קרא כל חד וחד בפני עצמו והוא הדין דאפי' שאר זבחים עצמותיו מותרין כדאמר במס' פסחים (דף פג.) אבל העצמות וגידין ישרפו לששה עשר ואמרינן הני עצמות היכי דמי אי דלית בהו מוחא לישדינהו אלמא דעצמות מותרין:
אף כל. אפילו עולה עצמותיהן מותרין כדאמרינן במסכת זבחים פרשו הן אפילו בראש המזבח ירדו ושריין אפילו לקתתא דסכיני:
Tossefoth non traduit
מה אשם עצמותיו מותרין. לעשות מהן כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל אף כל ואפילו עולה ומבעי ליה הא נמי מחטאת הוה מצי למילף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן אשר יכפר בו לו יהיה כך פי' בקונטרס בסוף דם חטאת (זבחים דף צח.) וקשיא דבההוא קרא כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את אהרן כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ובעולה נמי כתיב בקרא דבתריה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ו) ועוד דרשינן בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין וקאמרינן התם מופני דאי לא מופני כו' אלמא ממשמעות לו יהיה דריש ולא מיתורא ושם פי' בקונט' דפשיטא ליה באשם משום דאף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פג.) מוכח בהדיא דאין נותר בעצמות וכאן פי' בקונט' דהא דפשיטא ליה באשם טפי משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב באשם הוא לאחר הקטרת אימורין דמשמע הוא אשם ואין עצמותיו אשם וצריך לדקדק למה לי תרי קראי לעצמות היקשא דהכא וגזירה שוה דלו יהיה בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פו.):
וְרַבִּי עֲקִיבָא הַאי וְזָבַחְתָּ פֶּסַח
Traduction
The mishna teaches that the verse that states: ''And you shall sacrifice the Paschal offering to the Lord your God, of the flock and the herd'' (Deuteronomy 16:2), indicates by juxtaposition that every obligatory offering, like the Paschal offering, may be brought only from non-sacred money. The Gemara therefore asks: And as for Rabbi Akiva, who derives this from the verse: ''This is the law of…the sin offering,'' that verse: ''And you shall sacrifice the Paschal offering,''
Rachi non traduit
ור''ע. דמפיק לפסח דבא מן החולין מחטאת:
האי וזבחת פסח מאי עביד ליה. דמתניתין אפיק ליה מפסח ור' אליעזר היא ולא ר''ע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source